פסק-דין בתיק ת"א 63345-05

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד שבמרכזן שאלת הבעלות ברכב מסוג מאזדה, שנת ייצור 2006,  מספר רישוי 4736714 (להלן: " הרכב").

2.         התביעה העיקרית, תביעה לסעד הצהרתי שהוגשה על ידי סוחרי רכב, לידיהם הגיע הרכב בסופו של דבר, להצהיר כי הרכב בבעלות הבלעדית של התובעת, ללא כל הערה או זכות נוגדת.

3.         התביעה שכנגד היא תביעה של חברה להשכרת כלי רכב, שהייתה הבעלים הראשון של הרכב, להשבת הרכב לחזקתה, ולמתן צו עשה, להורות למשרד הרישוי לרשום אותה כבעלים יד ראשונה של הרכב, ולחילופין לחייב את הנתבעים בתשלום שוויו של הרכב, בסך 129,500 ש"ח וכן פיצוי בגין הפסד דמי שכירות שנגרם לה, בסך 20,000 ש"ח.

4.         אין חולק כי דומיקאר, שעיסוקה בהשכרת מכוניות הייתה הבעלים הראשון של הרכב.

5.         דומיקאר טוענת כי השכירה את הרכב למי שהציג עצמו בפניה כ"דניס פסנקו" (להלן: " פסנקו") (והתובעים טוענים כי היא מכרה לו את הרכב ולחילופין השכירה לו אותו). בתום תקופת השכירות לא הוחזר הרכב לדומיקאר, אלא נמכר ע"י מי שהציג עצמו כדניאל פסנקו לגב' עדוי עאליה, באמצעות מוסטפא אלקרנאוי, בנו של בעלה, סולימאן אלקרנאוי, לפי בקשת סולמאן אלקרנאוי. זמן קצר לאחר מכן נמכר הרכב על ידי גב' עדוי עאליה, באמצעות מוסטפא וסולימאן אלקרנאוי, לתובעים. זמן מה לאחר מכן התקשרו התובעים בהסכם למכירת הרכב עם גב' יוסרא מחאמיד (להלן: " יוסרא")  אשר קיבלה את הרכב לחזקתה והיתה אמורה לשלם, תוך מספר ימים, את יתרת התמורה, כנגד העברת רישום הבעלות ברכב על שמה במשרד הרישוי. בטרם שולמה יתרת התמורה, בעת שהגב' יוסרא או מי מטעמה נהגו ברכב, עצרה אותם המשטרה לביקורת, והודיעה להם כי ביום 13.11.05 נרשמה ברישיון הרכב "הערת רכב גנוב". התובעים פנו למשרד הרישוי בבקשה לרשום את הרכב על שם יוסרא אך משרד הרישוי סירב, ובעקבות זאת החזירה יוסרא את הרכב לתובעת, וקיבלה ממנה חזרה את הסכום ששילמה לה, בתוספת סכום ששילמה עבור התקנת אזעקה ברכב. לטענת התובעים מדובר בעסקה חדשה בה רכשו בחזרה את הרכב מיוסרא, בעוד שדומיקאר טוענת כי מדובר בביטול עסקת המכר בה נרכש הרכב על ידי יוסרא.

6.         התביעה שכנגד הוגשה גם נגד הנתבע 3, מר דניס פסנקו, אולם, לאחר שהגיש כתב הגנה בו טען כי אין לו כל קשר לשכירת הרכב, וכי מאן דהו פעל במרמה תוך שימוש בזהותו ללא ידיעתו, נמחקה התביעה נגדו.

7.         כן נמחקה התביעה נגד נתבעים שכנגד 6 ו-7. לנתבע שכנגד 8 לא נעשתה מסירה של כתב התביעה, לא נערך דיון בתביעה נגדו, ולפיכך היא נמחקת.

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים .

א.1. הצדדים לתובענה  .

1.         התובעת בתביעה העיקרית הנה חברה הפועלת כבעלת מגרש למכוניות "יד שניה" וכסוחר רכב "יד שניה". התובע בתביעה העיקרית הינו הבעלים והמנהל של התובעת ומשמש כסוחר רכב (להלן: " התובעים").

2.         הנתבעת 1 בתביעה העיקרית, היא התובעת שכנגד, עוסקת בהשכרת מכוניות (להלן: " דומיקאר").

3.         הנתבעת 2 בתביעה העיקרית והנתבעת 6 בתביעה שכנגד, מדינת ישראל, משרד התחבורה ורשות הרישוי, עוסקת, בין השאר, בניהול מרשם כלי הרכב בישראל.  

4.         הנתבעת 4 בתביעה שכנגד, הגב' עדוי עאליה, היא זו שעל שמה נרשם הרכב לאחר שהנתבע 5 רכש את הרכב מפסנקו או מי שהתחזה לו.

5.         הנתבע 5 בתביעה שכנגד, מר מוסטפא אלקרנאוי הוא בנו של עאליה, והוא שביצע את פעולת מכירת הרכב לתובעים באמצעות יפויי כוח של עאליה.

א.2. התביעה העיקרית .

1.         לטענת התובעים נמכרה המכונית על ידי דומיקאר לפסנקו, אשר מכר אותה לעאליה, אשר מכרה אותה לתובעים שמכרו אותה ליוסרא, אשר מכרה את המכונית חזרה לתובעים שהם הבעלים החוקיים של הרכב.

2.         אין מחלוקת, וכך טוענים גם התובעים, כי דומיקאר הייתה הבעלים הרשום הראשון של הרכב.

3.         לטענת התובעים, ביום 3.11.05 הגיעו למגרש המכוניות של התובעת מוסטפא אלקרנאוי, ואביו, סולימן אלקרנאוי (שניהם ביחד: " המוכרים"), יחד עם הרכב, יפויי כוח למכירת הרכב, חתום על ידי עאליה, ועם רישיון הרכב בו צוין כי עאליה היא הבעלים של הרכב.

4.         לטענת התובעים, המוכרים ביקשו לבצע עסקת חליפין, בה ימסרו המוכרים לתובעת את הרכב, ויקבלו רכב מסוג BMW.